דרכים לחישוב עודף משקל

רבים בקרב הציבור הרחב נוטים להתבלבל בין שני מושגים הקשורים להשמנה: "עודף משקל" ו"השמנת יתר". הסיבה לבלבול היא ששני המושגים מתארים מצבים דומים וכן יש לציין כי שניהם נאמרים לא אחת באותה הנשימה. עם זאת, יש בין שני מצבים אלה הבדלים רבים הן מבחינת התחלואה הנלווית, הן מבחינה טכנית והן מבחינת הטיפול. במאמר זה נפרט אודות מספר דרכים בהן נהוג לחשב כיום עודפי משקל.

חישוב עודף משקל באמצעות BMI

BMI (ראשי התיבות של Body Mass Index) הוא מדד המספק הערכה כמותית בנוגע למשקלו של האדם. באמצעות מדד זה ניתן ללמוד האם האדם נמצא במשקל תקין, בתת משקל או בהשמנת יתר. אמנם מדד זה הומצא כבר במאה התשע עשרה, אך רק במהלך שנות התשעים של המאה העשרים הוא אומץ כתקן רפואי כלל עולמי.

המדד מחושב באופן הבא: משקל (בקילוגרמים) חלקי הגובה בריבוע (במטרים). אי לכך, לצורך העניין אדם שמשקלו תשעים קילוגרמים ושגובהו מטר ותשעים וחמישה סנטימטרים, הינו בעל BMI השווה ל- 23.7 (90 חלקי 1.95²). להלן טבלת ערכי BMI ודירוגי המשקל:

• עד 18.5 – תת משקל ובסיכון לתת תזונה.
• 5-24.9 משקל תקין וסיכון נמוך יחסית לחלות במחלות הקשורות להשמנה.
• 25-29.9 עודף משקל.
• 30-34.9 – השמנה דרגה I.
• 35-39.9 – השמנה דרגה II.
• 40 ומעלה – השמנה דרגה III.

לפיכך עודף של משקל הוא מצב שבו ה- BMI של הנבדק נע בין 25-29.9.

החולשות של מדד ה – BMI

על מנת לחשב את מדד ה- BMI, כל שאנו זקוקים לו הוא שני נתונים בסיסיים: גובה ומשקל. לפיכך מדד זה לא לוקח בחשבון נתונים חשובים נוספים כמו לדוגמה אחוזי שומן, אחוז מסת השריר ועוד. כתוצאה מכך, אם לצורך העניין ניקח לדוגמה שחקן כדורסל שרירי שנמצא בכושר מצוין, שמשקלו 130 ק"ג וגובהו שני מטרים, נגלה כי ה- BMI שלו הוא 32.5, כלומר שהוא נמצא במצב של השמנת יתר.

לאור כל זאת יש להבין כי מדד ה- BMI אינו מתאים לספורטאים אלא לאנשים ממוצעים מהאוכלוסייה הכללית.

מדידות אנתרופומטריות

עד כה עסקנו אך ורק במדד ה- BMI וזאת כיוון שהגדרת עודף משקל מבוססת במידה רבה על ערך ה- BMI, אך לאור חולשותיו של מדד זה, יש להזכיר שיטות אחרות להערכת הרכב הגוף ולהערכת כמות השומן. להלן כמה מהן על קצה המזלג:

• מדידת קפלי שומן באמצעות קליפר – מדידה של קפלי העור במספר אזורים בגוף: מתחת לשריר התלת ראשי בזרוע, מעל האגן במותן ומתחת לעצם השכמה. מהנתונים שנאספים ניתן לספק הערכה לאחוז השומן בגופו של הנבדק שכן כמות השומן התת עורי נמצאת בקשר ישיר לסך כול כמות השומן בגוף. שיטה זו מצריכה מיומנות רבה וניסיון רב.
• BIA (עכבה חשמלית) – שיטה המבוססת על העיקרון לפיו זרם חשמלי עובר לאט יותר ברקמה שומנית מאשר ברקמת שריר שכן רקמה שאינה שומנית מכילה כמות גדולה יותר של מים ואלקטרוליטים באותו הנפח. שיטה זו ניתנת לביצוע באמצעות ציוד מיוחד המעביר זרם חשמלי בעוצמה נמוכה לאורך הגוף ומספק מידע לגבי הרכבו.
• שקילה תת מימית – שיטה מורכבת יחסית, המאפשרת לחשב את צפיפות הגוף ומנתון זה להסיק לגבי הרכבו. שיטה זו מבוססת על חוק הציפה (חוק ארכימדס) וחסרונה הגדול בא לידי ביטוי בכך שהיא מצריכה שיתוף פעולה מלא מהנבדק וחישוב של נפח האוויר בגופו.
• DEXA– בדיקה המבוססת על העברת קרני רנטגן דרך גוף הנבדק. הבדיקה נחשבת למדויקת ביותר.

עודף משקל קל – מאפיינים, סיכונים ודרכי טיפול

בימינו, כאשר אורח החיים המודרני מתאפיין בישיבה ממושכת ובשפע קולינירי, תופעת ההשמנה נעשית שכיחה יותר ויותר.

אחוז הסובלים מהשמנת יתר בעולם המערבי הולך וגדל, כאשר תופעה זו נפוצה בקרב פלחי האוכלוסייה השונים בין אם מדובר בילדים, צעירים או מבוגרים.

עודף המשקל נקבע באמצעות בדיקת bmi, כאשר ישנן דרגות שונות של השמנה, החל מעודף משקל קל ועד עודף משקלי חולני מסכן בריאות.

על אף שעודף של משקל בכללותו נחשב מזיק, במקרים מסויימים אנשים הלוקים במשקל עודף קל מאובחנים כבריאים יותר לעומת בעלי משקל תקין, שכן לעתים אחוזי השומן בגופם נמוכים יותר, זאת עקב הקפדה על פעילות ספורטיבית רציפה.

עם זאת, אנשים הלוקים בעודף משקל קל, נמצאים בסיכון ללקות בהשמנת יתר, זאת עקב נטיית גופם, כך שהקפדה על אורח חיים תקין עשוייה למנוע החמרה של התופעה.

כיצד נקבע משקל עודף קל?

הוא נקבע על ידי בדיקת – bmi, זאת באמצעות היחס בין גובהו של האדם למשקלו. עם זאת, בדיקה זו איננה מיועדת לצורך בדיקת אחוזי השומן בגוף, כך שהיא איננה מהווה בהכרח מדד מדוייק לצורך הערכת בריאותו המטבולית של הנבדק.

על מנת לחשב את מסת הגוף בצורה יעילה יש לחלק את משקל הגוף בגובה האדם בריבוע. מדד זה מחולק למספר דרגות מסת גוף שונות החל מתת משקל ועד לעודף משקל חולני קיצוני, כאשר הטווח שבין 25 ל-29.9 מעיד על עודף משקל קל.

עם זאת, לעתים מדד זה מטעה למראית עין, שכן ספורטאים רבים מאובחנים כבעלי משקל עודף, זאת מכיוון שמסת השריר בגופם גדולה יותר. לכן, לעתים בנוסף לבדיקה זו יש לערוך בדיקות נלוות לצורך מדידת אחוזי השומן בגוף.

האם עודף משקל קל בהכרח מעיד על בריאות לקויה

בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים מראים כי אנשים בעלי עודף משקל קל הינם בריאים יותר ביחס לאנשים מסויימים בעלי משקל תקין. אולם, הערכה זאת איננה מדוייקת במאת האחוזים, שכן היא תלויה בגורמים שונים.

המסקנה בדבר היתרונות הגלומים בעודף משקל קל מסתמכת על התמונה החלקית שמציג מדד ה-bmi, שכן לעתים רבות אנשים מאובחנים כבעלי עודף משקל קל, אף על פי שאחוזי השומן בדמם אינם גבוהים, זאת לאור מסת שריר גבוהה, מצב הנפוץ בעיקר בקרב ספורטאים.

זאת בשעה שאנשים בעלי מסת גוף  תקינה או נמוכה הנם בעלי אחוז גבוה של טריגליצרידים בדם, זאת בעקבות תזונה לקויה נטולת מזונות בעלי ערך תזונתי גבוה וחוסר בפעילות גופנית.

אולם, יתרונות השומן נעוצים במיקומו, שכן שומן בטני הינו מסוכן יותר משומן המתמקם באזור הישבן והירכיים. פעמים רבות, אדם רזה המתאפיין בשומן בטני עלול לפתח מחלות מטבוליות שונות, בין אם מדובר בסוכרת או במחלות כבד למיניהם, זאת לעומת אדם הלוקה במשקל עודף קל אשר שומן גופו מתרכז באזורי גוף אחרים.

עם זאת, כאשר מדברים על עודף משקל קל כגורם חיובי, לרוב מדובר באנשים המקפידים על פעילות גופנית מאוזנת באופן יחסי.

הסיכונים הגלומים

אמנם מחקרים רבים מצביעים על היתרונות המסויימים הקשורים בעודף משקל קל, אולם, יש לקחת בחשבון כי משקל עודף, בין אם מדובר בחריגה של כמה קילוגרמים בודדים או השמנת יתר, עלול להיות מסוכן. זאת מפני שאנשים החורגים מהמדד התקין של מסת הגוף נמצאים בסיכון יתר לפיתוח מחלות הקשורות בהשמנת יתר, בין אם מדובר בסוכרת, כשלים לבביים, או מחלות כבד כאלה ואחרות.

אנשים רבים הנוטים להשמנה אינם מסוגלים לשמור על המשקל לאור זמן ונוטים לאמץ דיאטות חריפות המתאפיינות בתזוזות משקל קיצוניות אשר פוגעות בבריאותם בטווח הרחוק ואף עלולות לגרום בסופו של דבר לעלייה חוזרת במשקל, זאת עקב התרבות תאי השומן בגוף.

כיצד ניתן למנוע עודף משקל קל

על מנת להפחית מהמשקל באופן יעיל יש להקפיד על תזונה בריאה, זאת לצד פעילות ספורטיבית מבוקרת. רק שילוב יעיל בין שני המרכיבים הללו עשוי לייצר תוצאות לאורך זמן, שכן פעילות גופנית רציפה איננה מסייעת להפחתה במשקל במידה והגוף צורך כמות גבוהה מדי של קלוריות ולהפך.

בעלי משקל עודף בעלי נטייה להשמנה בטנית המתאמנים באופן קבוע, רצוי שיפעלו בעיקר לצורך מיגור השומן הבטני באמצעות תרגילים כאלה ואחרים, שכן מצבורי שומן אלה עלולים להוביל להתפתחות של תסמונת מטבולית.

גם אם שינוי באורח החיים איננו מוביל בסופו של דבר לירידה המיוחלת במשקל זאת עקב נטייה טבעית של הגוף, יש בכך בכדי לתרום למצבו הבריאותו של האדם, שכן שמירה רציפה על הגוף עשוייה למנוע התפתחויות של מחלות עתידיות המזוהות עם השמנת יתר.