השמנת יתר מקושרת למגוון רחב ביותר של מחלות ומצבים רפואיים כשבין היתר מדובר בסוכרת סוג 2, יתר לחץ, תסמונת דום נשימה בשינה, תסמונת מטבולית, הזעת יתר, עלייה בסיכון לחלות בסוגים שונים של גידולים סרטניים, בעיות אורתופדיות שונות ועוד. במאמר שלפניכם ננסה להסביר מה הם המנגנונים הפיזיולוגיים הקושרים בין ההשמנה לתחלואות השונות וכיצד משפיעה ההשמנה לרעה על בריאותנו.
פתופיזיולוגיה ופיזיולוגיה של רקמת השומן
את רקמת השומן נהוג לחלק באופן גס לשתי תתי קבוצות: רקמת השומן העמוקה והמרכזית, הבטנית או הויסצרלית ורקמת השומן התת עורית. ישנו הבדל משמעותי ביותר בין שתי תת האוכלוסיות של תאי השומן בגופנו מבחינה תפקודית כשלמשל הכניסה של טריגליצרידים לתא השומן וזירוז הפירוק של השומן בתגובה לסיגנלים הם זוג תהליכים הפעילים יותר ברקמת השומן הבטנית לעומת התת עורית.
עובדה זו יש בה כדי להעיד על כך שהמטבוליזם של הרקמה הבטנית אקטיבי יותר מבחינת פירוק והרכבה של שומנים ועוד יש לציין בהקשר הזה שתאי השומן העמוקים הינם בעלי עמידות גבוהה יותר לאינסולין בהשוואה לתאים הממוקמים ברקמת השומן התת עורית.
בנוסף הרקמה הבטנית נבדלת מהרקמה התת עורית מבחינת יכולת הייצור של אדיפוקינים שכן הרקמה העמוקה מפרישה רמות גבוהות יותר באופן משמעותי של אדיפוקינים דוגמת PAI-1 (Plasminogen Activator Inhibitor-1) ו- IL-6 (Interleukin-6) ורמות נמוכות יותר של אדיפונקטין. אדיפוקינים אלו אקטיביים ביותר בתהליכים ביולוגיים שונים בגוף ומשפיעים בעיקר על תהליכי חילוף חומרים של סוכרים ושומנים.
הפעילות המוגברת של הרקמה הבטנית בהקשר של האדיפוקינים מסבירה את הקשר ההדוק בין השמנת יתר לדלקתיות המוגברת שכן חלק ניכר מהאדיפוקינים מפעילים את תאי האנדותל בכלי הדם ומובילים לחדירה אקטיבית של תאים מונוציטים לרקמת השומן דרך תאי האנדותל.
השמנת יתר וכבד שומני
כבד שומני לא אלכוהולי (Non-alcoholic fatty liver disease) הוא שם כללי המשמש לתיאור מגוון תופעות מטבוליות כבדיות כשבין היתר מדובר בהסננה שומנית עם דלקת, שחמת והסננה שומנית עם הצטלקויות. לפי ההערכות העדכניות שיש בידינו נראה כי בין שבעים וחמישה למאה אחוזים מהאוכלוסייה הסובלת מהשמנת יתר חולנית, סובלים במקביל מהצטברות של שומן בכבד.
גורמי הסיכון העיקריים למחלת הכבד השומני הם היפרליפידמיה, השמנה בטנית וסוכרת. ההשמנה הבטנית משפיעה על הסננת תאי השומן לכבד על רקע הקרבה האנטומית בין הכבד לרקמת השומן הבטנית. למעשה מאחר ורקמת השומן מתנקזת דרך הווריד הפורטלי, הכבד חשוף יותר לרמות גבוהות של חומצות שומן חופשיות בהשוואה לדם הפריפרי.
חומצות השומן החופשיות המגיעות לכבד בעודף, מפחיתות פירוק של אינסולין וקישור לאינסולין ובהמשך גורמות לתנגודת לאינסולין ולעלייה בייצור גלוקוז בכבד. בנוסף לכך, הנוכחות המוגברת של חומצות השומן החופשיות בכבד משפיעה על תהליכי המטבוליזם של השומן המתרחשים ברקמת הכבד, על ידי עידוד הייצור של VLDL, המוביל לעלייה בריכוז ה- LDL וירידה בריכוז ה- HDL בדם.
השמנת יתר ותסמונת דום נשימה בשינה
עד כה עסקנו בהשפעות המזיקות של רקמת השומן ברמת המיקרו, אך חשוב להזכיר כי לנוכחות המסיבית של רקמת השומן קיימות השפעות נוספות. אחת התופעות השכיחות ביותר המופיעה בסובלים מהשמנת יתר היא תסמונת דום נשימה בשינה. תסמונת זו מתרחשת על רקע היצרות של מעברי האוויר כתוצאה מהסננה של תאי שומן לאזור בסיס הלשון ואזור הלוע.
תסמונת זו גורמת להפסקות נשימה בשינה כשבמקרים החמורים מדובר על מאוד הפסקות מדי לילה. הפחתה במשקל במידה הראויה, יכולה להביא להיעלמות הבעיה כליל.
השמנת יתר ורפלוקס
רפלוקס הוא מעבר של תוכן קיבתי לוושט. תופעה זו מקושרת בצורה חזקה להשמנת יתר ובעיקר להשמנה בטנית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שכאשר רקמת השומן הבטנית נרחבת מאוד, נוצר לחץ פיזי על הקיבה ונפחה קטן. כתוצאה מכך בסיטואציות מסוימות התוכן הקיבתי עלול לעלות בלחץ בחזרה לוושט ולגרום לכאבים, תחושת צריבה, בחילות וחוסר נוחות באזור החזה.
הפתרון למצב זה, למעט הפחתה במסת השומן הוא להימנע מתזוזות מרובות לאחר האוכל, לאכול לאט, להפריד בין השתייה לאכילה, להימנע משכיבה לאחר האוכל, ללעוס היטב את המזון ובמידת הצורך לעשות שימוש בתרופות להפחתת או סתירת החומציות של הקיבה.
