השמנת יתר ופסוריאזיס

השמנת יתר, בדגש על השמנה בטנית, נחשבת כיום למצב דלקתי כרוני שכן ידוע שרקמת השומן מפרישה ציטוקינים מעודדי דלקת, המשחקים תפקיד מרכזי בהתפתחות של מגוון פתולוגיות, כמו לדוגמה התסמונת המטבולית ומחלות לב וכלי דם.

בשנים האחרונות הצליחו חוקרים רבים ברחבי העולם לבסס את הקשר בין השמנת יתר לבין מחלת הפסוריאזיס כשככל הנראה מדובר בקשר דו כיווני. הכוונה היא לכך שהשמנת יתר משפיעה על מחלת הפסוריאזיס אך הפסוריאזיס עשויה להשפיע על ההשמנה.

במאמר שלפניכם נפרט אודות מספר מחקרים שבחנו את הקשר בין פסוריאזיס להשמנת יתר אך לפני כן נפרט מעט אודות מחלת הפסוריאזיס באופן כללי.

מה היא מחלת הפסוריאזיס על קצה המזלג?

פסוריאזיס (ספחת בעברית תקנית) היא מחלת חיסון עצמי שבה תאי העור מתחלפים בקצב מואץ בשל זיהויים כגורם שיש להילחם בו על ידי מערכת החיסון. המחלה באה לידי ביטוי ברבדים עוריים באזורים שונים בגוף בצבע סגול אדמדם, המכוסים בשכבה כסופה של קשקשים.

מאחר ומדובר במחלת חיסון עצמי הרי שרב הנסתר על הגלוי בנוגע לאטיולוגיה של הפסוריאזיס אך בין היתר כיום ידוע שישנו קשר בין צריכת שומנים מן החי וצריכת אלכוהול בצורה מוגזמת לבין הסיכוי לחלות במחלה וכן כי ישנם גנים מסוימים המשותפים לחולים בפסוריאזיס.

פסוריאזיס היא מחלה הבאה לידי ביטוי בהתקפים כשלעתים בין התקף להתקף עשויות לחלוף מספר שנים ללא כל תסמינים שהם.

נכון לכתיבת שורות אלו נהוג לסווג את הסוגים השונים של הפסוריאזיס לשש קבוצות הנבדלות אלו מאלה בהתאם לאופן שבו מפוזרים הנגעים העוריים ובהתאם לאופי הנגעים.
הצורה השכיחה ביותר של פסוריאזיס נקראת פלאק או פסוריאזיס וולגריס. סוג זה בא לידי ביטוי בקשקשת באזור הציפורניים, הברכיים, הקרקפת והמרפקים.

כמו כן ארתריטיס פסוריאזיס היא פסוריאזיס המלווה בדלקת מפרקים ולמשל פוסטורל פסוריאזיס היא פסוריאזיס הכוללת מוגלה בכפות הרגליים והידיים. הטיפול במחלה כולל טיפול מקומי באמצעות אנלוגים של ויטמין A, אנלוגים של ויטמין D וסטרואידים, טיפול סיסטמי באמצעות מתוטרקסט, רטינואידים וציקלוספורין ופוטותרפיה.

שכיחות מוגברת של השמנת יתר ופסוריאזיס בילדים

במחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי Archives of Dermatology נמצא כי ישנו שיעור גבוה יותר באופן מובהק סטטיסטית של ילדים בעלי עודף משקל והשמנת יתר בקרב ילדים הסובלים מפסוריאזיס בהשוואה לשיעור הלוקים בהשמנת יתר ועודף משקל בילדים ללא מפסוריאזיס.

בהשוואה לקבוצת הביקורת, נרשמה בילדים עם פסוריאזיס שכיחות מוגברת של עודף משקל והשמנת יתר: יחס סיכויים של 2.65 ו- 4.29 בהתאמה וכשכללו רק ילדים מארצות הברית, נמצא כי הקשר בולט אף יותר: יחס סיכויים של 4.02 בעודף משקל ו- 6.61 בהשמנה.

רמות גבוהות של לפטין בקרב חולי פסוריאזיס

במחקר שנערך בטיוואן נמצא כי לחולי פסוריאזיס ישנן רמות גבוהות יותר של הורמון הנקרא לפטין, המיוצר על ידי רקמת השומן. הלפטין מופרש מרקמת השומן, זורם במחזור הדם וכך עושה את דרכו למערכת העצבים המרכזית. הלפטין ממלא תפקיד חשוב בוויסות צריכת האנרגיה ובהוצאה האנרגטית באמצעות ויסות של קצב חילוף החומרים ורמות התיאבון.

במחקר המדובר נבדקו במשך עשרים וארבעה חודשים שמונים ואחד נבדקים ללא פסוריאזיס ושבעים ושבעה נבדקים שסבלו מפסוריאזיס. החוקרים אספו נתונים רבים וכן נטלו דגימות דם לבירור רמות הלפטין. ממצאי המחקר העלו תמונה מפתיעה לפיה מחלת הפסוריאזיס קשורה באופן עצמאי לרמות גבוהות של לפטין. המשמעות היא שרמות הלפטין הגבוהות בחולי פסוריאזיס לא קשורות רק לעלייה במסת השומן אלא נובעות כתוצאה מהמחלה עצמה.

ניתוח בריאטרי משפר את מצבם של חולי פסוריאזיס

לסיום נזכיר מחקר מרתק שבחן את ההשפעה של ניתוחים בריאטריים על הסובלים מפסוריאזיס. במחקר שהתפרסם בכתב העת Bariatric Times International נמצא כי מטופלים לאחר ניתוחים בריאטריים מדווחים על הטבה משמעותית ביותר במצבם.

הדיווח המעודד ביותר הגיע מאדם שסבל מפסוריאזיס על פני 90 אחוז משטח גופו וחווה היעלמות של הנגעים לאחר הניתוח אם כי ניתן להתרשם גם מדיווחים אודות שיפור חלקי בלבד כמו לדוגמה ירידה מרמה של עשרים וחמישה אחוז לתשעה אחוז וירידה מרמה של שבעים וחמישה אחוז לרמה של חמישה אחוז בלבד. ממצאים אלו התגלו בקרב מטופלים שהתנסו בשורה ארוכה של טיפולים ללא הצלחה.