מבחינה אפידמיולוגית, משקל הגוף עולה באופן טבעי ככל שמתקדמים בגילאים ומגיע לשיאו בסביבות גיל שישים. לאחר גיל זה ניתן לראות ירידה במשקל הנובעת ככל הנראה מהיוותרות בחיים של אנשים במשקל תקין.
כמו כן עם העלייה בגיל מתרחשת ירידה במסת השריר ועלייה במסת השומן בכל הגוף. שינויים אלו מלווים בהפחתה הן בהוצאה והן בצריכה של האנרגיה, שינויים הורמונליים שונים ועלייה בייצור של ציטוקינים מעודדי דלקת, המגבירים את הקטבוליזם של רקמת השריר.
ההגדרה של השמנת יתר בהתבסס אך ורק על ה- BMI מטעה מאוד בגילאים מבוגרים, הן מבחינת החישוב בשל השינויים בגובה והן מבחינת הרכב הגוף. למעשה במחקרים אפידמיולוגיים רבים נמצא כי השמנת יתר בקשישים (המחושבת רק לפי BMI), מפחיתה את הסיכוי לתמותה כללית וזאת לעומת סיכון מוגבר לתמותה בקרב בעלי BMI נמוך (ממצא זה נשלל במחקרים חדשים שבהם העריכו את ההשמנה לפי מידת מסת השריר או היקף המותניים).
כיום ידוע וברור כי למרות שירידה לא רצונית במשקל בקשישים קשורה בתמותה מוגברת, הרי שהשמנה בקשישים מעלה את הסיכון לסוכרת, תנגודת לאינסולין, תחלואה קרדיווסקולרית, דלקת מפרקים, סרטן ודיסליפידמיה.
ממצאים מחקריים בנוגע להפחתה במשקל בקשישים
השמנת יתר בקשישים קשורה לכאורה בהפחתת הסיכון לתמותה מצד אחד אך בעלייה בסיכון לתחלואה כרונית מצד שני. השאלה שצריכה להישאל לפיכך היא מה הן ההשפעות של ירידה במשקל המבוצעת באופן יזום בקרב קשישים על בריאותם. להלן כמה ממצאים שנאספו ממחקרים שבחנו את הנושא:
- בזוג מחקרים שבחנו את ההשפעה של הפחתה במשקל על ידי פעילות גופנית ודיאטה בקשישים חולי דלקת מפרקים ניוונית הסובלים מהשמנת יתר, נמצא שיפור במרחב ההליכה במשך שש דקות, שיפור בתפקוד הגופני לפי Short Form 36 Health Survey (SF-36), שיפור במדד האוסטיאורתריטיס (Osteoarthritis index) וירידה ברמת האינטרלאוקין-6 IL-6), CRP ולפטין).
- במחקר מפורסם שנערך בקרב קשישים שסבלו מיתר לחץ דם, נמצא כי צמצום בצריכת מלח והפחתה במשקל, שיפרו את לחץ הדם, הפחיתו את שיעור האירועים הקשורים בתחלואה קרדיווסקולרית והפחיתו את מספר הנזקקים לטיפול רפואי.
- במחקר שנערך בקרב קשישים הסובלים מתשישות גופנית, שטופלו באמצעות דיאטה ותרגול של שעה וחצי, שלוש פעמים בשבוע, נמצא שיפור משמעותי ביותר במצב התפקודי, בביצועים הגופניים ובמרכיבי התסמונת המטבולית.
- במחקר שנערך בקרב קשישים שסבלו במקביל מהשמנת יתר וסוכרת סוג 2, שטופלו בעזרת אימוני התנגדות, דיאטת הרזיה ותרופות פומיות, נמצא כי המשתתפים נהנו מחיזוק של שרירי הגפיים ומשיפור בהמוגלובין המסוכרר.
האם הפחתה יזומה במשקל עשויה להשפיע לרעה על בריאותם של קשישים?
הפחתה במשקל בקשישים עשויה להוביל לירידה בצפיפות העצם ולאובדן מסת שריר ולפיכך נערכו בנושא זה מספר מחקרים שבחנו את ההשפעות של הירידה במשקל על רקמות אלו. במחקרים אלה נמצא כי הורדה במשקל מובילה אכן לירידה בצפיפות העצם, אך הירידה התרחשה באופן כלל גופי ולא במקומות המועדים לשברים כמו לדוגמה עמוד השדרה או הירך. בנוסף נמצא כי השינויים היו קטנים מאוד וללא כל משמעות רפואית שיש להתייחס אליה.
עם זאת, אכן נמצא במספר מחקרים קשר בין הפחתה במשקל לבין ירידה במסת השרירים, שיכולה להיות מסוכנת במיוחד בקרב קשישים.
השיטה הטובה ביותר שניתן להיעזר בה על מנת להתגבר על הירידה במסת השריר בתגובה להפחתה במשקל היא על ידי ביצוע אימוני התנגדות, המשמרים את רקמת השריר. בהקשר זה יש לציין כי ככל שצריכת החלבון בתפריט היומי גבוהה יותר, כך הסיכוי לאובדן מסת שריר על רקע הורדה במשקל נמוך יותר. עם זאת, דיאטה העשירה בחלבונים, אינה מתאימה עובר קשישים הסובלים ממחלת כליות.
חשיבות הטיפול האישי בהשמנת יתר בקשישים
לאור כל הכתוב לעיל ניתן להבין כי השמנת יתר בקרב קשישים היא בעיה הדורשת התייחסות אישית ופרטנית. את ההשפעה החיובית של ההפחתה במשקל יש לשקול למול ההשפעות המזיקות כשבין היתר יש לקחת בחשבון את גיל המטופל, את מידת החומרה של ההשמנה, את קיומן של תחלואות הנלוות להשמנה, את מצבו התפקודי ועוד.
לסיכום ניתן לכתוב כי להפחתה במשקל בגיל המבוגר יש ברוב המקרים השפעה רפואית ומטבולית חיובית, הבאה לידי ביטוי בשיפור המצב התפקודי ובשיפור מדדי הסוכרת, מחלת לב כלילית ואוסטיאורתריטיס.
