הומאופתיה היא טכניקת טיפול אלטרנטיבית שפותחה במהלך המאה השמונה עשרה על ידי סמואל האנמן. האנמן נולד בסקסוניה הגרמנית ונחשב לבקיא מאוד ברזי הכימיה של תקופתו. כמו כן הוא נחשב לרוקח מבריק אך בשלב מסוים מאס בטכניקות הרפואיות המקובלות שהתבססו בתקופה ההיא על תרופות כימיות והקזות דם ומיסד את ההומאופתיה הקלאסית, שהתבססה על מתן רעלים מדוללים, שבמינון גבוה יותר, היו גורמים לתסמינים מהם סובל המטופל.
הומאופתיה – "דומה מרפא דומה"
מטפלים הומאופתים מאמינים כי ניתן לטפל בחולים על ידי מתן של חומרים שאם יינתנו לאדם בריא, יובילו להתפתחות תסמינים דומים לאלו מהם סובלים החולים, כל עוד אותם החומרים יעברו דילול סדרתי. בין דילול לדילול נהוג לטלטל את החומר הרעיל וכך מצד אחד לסלק את ההשפעה הרעילה שלו ומצד שני לשמור את התכונות המרפאות שלו בתוך המדיום.
הרעיון המרכזי לפיו פועלת ההומאופתיה, כלומר "דומה מרפא דומה", שאוב מהאופן שבו נהוג היה לרפא את הסובלים ממלריה באמצעות כינין. האנמן לא האמין כי הכינין מרפא מלריה משום שהוא חומר מכווץ, כפי שנהוג היה לחשוב בתקופתו ומאחר ועסק בתרגום של ספרי רפואה, נתקל יום אחד בתמונה של אדם הסובל מהרעלת כינין. הוא הופתע לגלות כי בתמונה נראה האדם כשהוא סובל מתסמינים המזכירים מאוד את תסמיני המלריה.
בצעד אמיץ נטל האנמן כינין בעצמו והבחין כי מתפתחים בו תסמינים המזכירים את תסמיני המלריה. בעקבות זאת פיתח את התיאוריה המפורסמת העומדת בבסיס ההומאופתיה. לאחר מכן החל תהליך ארוך שבו הוא ותלמידיו נטלו חומרים רפואיים שונים ורשמו את כל התסמינים שהם יוצרים תוך כדי תיעוד כל המידע בספרים שהוציא לאור, שזכו לשם: "חומרים רפואיים טהורים". עקרונות השיטה מנוסחים בספר הנקרא "האורנגון".
טיפול בהשמנת יתר באמצעות הומאופתיה
לפי ההומאופתיה לכל תופעה פיזית או תסמין רפואי, ישנו יסוד נפשי מסוים כשבמילים אחרות, התופעות הגופניות הן רק ביטוי של התופעות הנפשיות. לפיכך על מנת לטפל באדם הסובל מהשמנת יתר, יש ראשית לברר מה הם המניעים הרגשיים התורמים להשמנת היתר, המעודדים את האכילה הרגשית. זוהי הסיבה לכך שהטיפול ההומאופתי נפתח בשיחה ארוכה בין המטפל למטופל שבמהלכה מנסה להתחקות המטפל אחרי הבעיות הרגשיות הרלוונטיות להשמנה.
חשוב לציין כי ההשמנה היא תופעה שיכולה להתרחש לפי ההומאופתיה על רקע מגוון רחב ביותר של גורמים כשלמעש כל אדם יכול לסבול מהשמנת יתר על רקע שונה ולכן ישנה חשיבות עליונה להתעכב על תהליך האבחון כמה שרק צריך. לאחר שמאפיינים את הקשיים הרגשיים הקשורים להשמנה, המטפל רוקח עבור המטופל תכשיר המיוצר מחומרים טבעיים בלבד הנקרא רמדי.
הרמדי נרקח עבור כל מטופל ומטופל באופן אישי, בהתאם לסיפורו האישי ואת הרמדי יש ליטול לפי הוראות ההומאופת. הרמדי הוא למעשה המדיום (המים או האלכוהול למשל) שבו דוללו המרכיבים שהיו גורמים לבעיות מהן סובל המטופל לו היה בריא.
הרפואה בשלהי המאה השמונה עשרה
כאשר התפתחה ההומאופתיה, לקראת סוף המאה השמונה עשרה, המגמה השלטת בעולם הרפואה הייתה שימוש באמצעים דוגמת חוקנים, משלשלים והקזת דם. בנוסף יוצרו תערובות שונות שהכילו חומרים רבים ביותר כשבמקרים רבים האמצעים שעמדו לרשות אנשי הרפואה הובילו להחמרת מצב החולה ובחלק ניכר מהמקרים האמצעים עצמם הם אלו שהחישו את מותו.
האנמן העדיף להשתמש בתמיסות המבוססות על חומר אחד ויחיד ודגל ברעיון לפיו לכל מחלה ישנם גורמים רוחניים. גישה זו, שנקראת ויטליזם, הייתה מקובלת מאוד במדע הרפואה שהיה מקובל בשנים ההם אך במהלך המאה העשרים גישה זו נזנחה לחלוטין.
כיום ידוע כי הרעיון העומד בבסיס ההומאופתיה סותר את העיקרון הכימי הבסיסי לפיו רמת האקטיביות של תמיסה עומדת ביחס לריכוז החומר הפעיל בה (Law of mass action) ולכן נראה כי במקרים בהם הרמדי מצליח להביא לתוצאות הרצויות, מקורן באפקט הפלסבו.
