גנטיקה והשמנת יתר

השמנת יתר היא תופעה מורכבת ביותר כשבדומה לחלק ניכר מהבעיות הבריאותיות, נראה כי מדובר על תופעה מולטי פקטוריאלית, כלומר בעיה הנובעת כתוצאה משילוב בין מספר גורמים שחלקם גנטיים וחלקם סביבתיים.

את הקשר בין גנטיקה להשמנת יתר ניתן לראות בבירור בילדים קטנים הסובלים מהשמנת יתר על רקע תסמונות גנטיות שונות כמו למשל תסמונת פראדר ווילי, תסמונת אלסטרום ותסמונת ברדט בידל. תסמונות אלו גורמות לעלייה במשקל במנגנונים שונים ומגוונים כשבין היתר מדובר על תיאבון בלתי נשלט, האטה בקצב המטבוליזם ועוד.

תסמונות אלו נחשבות לנדירות מאוד, אך בכל זאת הן מושא המחקר של חוקרים רבים, המקווים שיוכלו להסתייע בסובלים מהן על מנת לאתר את הגנים הקשורים להשמנה.

נטייה להשמנה הנקבעת גנטית

עצם היכולת שלנו לאגור אנרגיה ברקמת השומן נקבע באופן גנטי, שכן התפתחנו בסביבה שבה המזון לא נמצא בשפע ולכן כאשר מצאנו מזון, היה עלינו לאגור אותו לעתות מחסור.

עם זאת, לכל אדם יש יכולת שונה לאגור שומן, המשתנה בהתאם להרכב הגוף ולתכונות המטבוליות השונות שירש מהוריו. בהתאם לכך, ישנם אנשים שיעלו במשקל מהר יותר מאחרים, בהינתן אותם תנאים של פעילות גופנית וצריכה קלורית.

מה שחשוב להבין זה שנכון לכתיבת שורות אלה, את המבנה הגנטי לא ניתן לשנות ולכן נטייה להשמנת יתר נמצאת ברשימת הגורמים להשמנה שאין לנו שליטה עליהם. מעבר לכך, גם אדם שלא סובל מנטייה גנטית להשמין בקלות, ישמין גם ישמין לו יצרוך באופן קבוע יותר קלוריות משישרוף ולהפך – אדם בעל נטייה גנטית להשמנת יתר, שיקפיד על עיסוק בפעילות גופנית ושיקפיד על תזונה נכונה, ייהנה ממשקל תקין.

חלקה השולי של הגנטיקה במגפת ההשמנה

ישנם רבים בקרב הסובלים מהשמנת יתר המאמינים באמת ובתמים כי מאחר ובאו ממשפחה שבה ישנם רבים הסובלים מהשמנת יתר, הרי שגורלם נחרץ ולכן אין להם יותר מדי מה לעשות נגד הנטייה הגנטית. עם זאת, כאשר בוחנים לעומק את נתוני ההשמנה בעשורים האחרונים, נראה כי בין שנת 1980 לימינו אנו, זינקו שיעורי ההשמנה בכל רחבי העולם, זינוק חסר תקדים שלא ניתן להסביר מן הסתם באמצעות שינויים גנטיים בלבד, המתרחשים על פני תקופות זמן ארוכות יותר.

בנוסף לכך, במחקרים שבוצעו במהגרים, נמצא כי אנשים שהיגרו מאזורים בהם לא הייתה קיימת שכיחות משמעותית של השמנת יתר, לאזורים המתאפיינים בשכיחות גבוהה של השמנת יתר, החלו לסבול מהשמנת יתר, אפילו שבמשפחותיהם התופעה כלל לא הייתה רווחת במשך דורות רבים. בכך יש ללמדנו כי הרגלי האכילה והסביבה החיצונית משפיעים על הסיכוי להשמנת יתר בצורה משמעותית יותר מאשר הגנטיקה.

דוגמה רלוונטית מישראל

לא צריך להרחיק יתר על המידה על מנת לראות עד כמה זניחה הגנטיקה בכל הקשור להשמנת יתר, בהשוואה להרגלי החיים והסביבה החיצונית. בשנות השמונים והתשעים הגיעו לישראל עולים רבים מאתיופיה שבה עיקר תזונתם התבסס על דגנים וירקות ולפיכך אין זה פלא שהשמנת יתר או סוכרת סוג 2 כמעט שלא נמצאו באוכלוסייה זו.

עם זאת, תוך שנים ספורות בלבד, שכבת הגיל הצעירה, שהסתגלה במהירות לתזונה המערבית ולאורח החיים היושבני, החלה לסבול מהשמנת יתר וסוכרת סוג 2, בממדים מדאיגים וחמורים יותר מהסיכון היחסי של אוכלוסייה זו לסבול מתופעות אלה. לסיכום ניתן לכתוב כי למרות שכבודה של הגנטיקה בכל הקשור לאטיולוגיה של ההשמנה במקומו מונח, הרי שאת עיקר המאמצים יש למקד באורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית סדירה והקפדה על תזונה בריאה ומאוזנת.